25 בספט׳ 2011

מורשים לעניין חיקוק.

זהו הפוסט השלישי, וכנראה לא האחרון, שאנו מייחדים למכוני הבקרה. הפעם נכיר בעלי תפקיד חדשים, שהחוק יחייב להעסיקם במכוני הבקרה, אלה הם "המורשים לעניין חיקוק". 
כל מי שניסה להוציא היתר בנייה, קיבל "טופס טיולים" מהועדה המקומית ונאלץ לעבור דרך שורה ארוכה של גורמים שאמורים לאשר את הוצאת ההיתר, מכח סמכויות שהוקנו להם מחוץ לחוק התכנון והבנייה. כך למשל אישור הג"א  לגבי ממדי"ם, הנדרש מכח חוק ההתגוננות האזרחית, אישור רשות העתיקות מכח חוק העתיקות, ועוד. הצורך לעבור דרך גורמים אלה גרם לסירבול ועיכוב בהוצאת היתרי בנייה. החוק החדש מנסה להתמודד עם הסרבול הזה באמצעות המורשים לעניין חיקוק.
החוק החדש קובע תהליך כופה של הסמכת מורשים לעניין חיקוק, שבסופו אמורות לעבור כל הסמכויות של הגורם המאשר למורשה לעניין חיקוק.
במילים אחרות - מי שיבקש בקשה להיתר לא יאלץ לנדוד אל רשות העתיקות או אאל משרד הבריאות על מנת לקבל את אישורם. בתוך מכון הבקרה יהיה בעל תפקיד שיוכל לאשר או לדחות את הבקשה להיתר, או להתנות בה תנאים.
על פניו נראה כי תהליך כאמור יהווה קיצור דרך משמעותי בדרך להוצאת החיתרי בנייה, אלא שכמו תמיד, המבחן יהיה ביישום.
בעוד שמבחינת התהליך עצמו יש במינוי בעלי התפקיד הללו כדי לקצר את התהליך, הרי שמבחינת מהות התפקיד רב הנסתר על הגלוי. הקושי העיקרי טמון בכך שהחוק החדש אינו עוסק בתכני התפקיד של המורשים לעניין חיקוק. החוק החדש קובע מנגנון לפיו למרות האמור בחוק לא יועברו למורשים כל סמכויות הגורם המאשר. זאת ועוד, הגורם המאשר יקבע לאחר תחילת החוק הנחיות לגבי הפעלת סמכויות המורשים על ידי המורשים עצמם, אשר בהן טמון פוטנציאל לעקר את עצמאותם כמו גם את עצם ההצדקה לקיומם. נוסף על כך אין בחוק החדש מנגונני ערר על קביעת מורשים לחיקוק, כך שלמעשה מוקניית למורשים לעניין חיקוק זכות ויטו על בקשות להיתר. זאת ועוד, מכיוון שבמכוני בקרה שונים עלולים לכהן מורשים להיתר שונים, אשר יפעילו באופן שונה את סמכויותיהם, עלולה להווצר שונות בדרך ההתיחסות לבקשות להיתרים בין מכוני בקרה שונים.
פתרון מרחיק לכת לקשיים עליהם הצבענו יכול היה להיות ביטול סמכויות הגורמים המאשרים והכפפתן להליכי התכנון והבניה בשלב התוכנית, באופן שבעת הוצאת היתר לא תדרש עוד הפעלת הסמכות, לבד מבדיקת התאמת ההיתר לתוכנית עצמה. זהו כמובן פתרון מרחיק לכת, משום שהוא דורש  חקיקה ארוכה יותר, זמן תכנון ארוך יותר, ובעיקר מכיוון שאף גורם מאשר לא יוותר בקלות על סמכויות שכבר ניתנו לו.
לאחר שהחוק יאושר ויתפרסמו הכללים וההנחיות למורשים לעניין חיקוק ניתן יהיה להעריך האם פנינו לקיצור הליכים או לסרבולם. יש לקוות כי האמונים על הכנת החוק במשרד המשפטים, יבחנו היטב את ההנחיות של הגורמים המאשרים, ויסכלו הנחיות שיגרמו להארכת הדרך להיתר במקום קיצורה.


18 בספט׳ 2011

מכוני הבקרה - הרבה שאלות מעט תשובות

החוק החדש הטמיע בתוכו סדרה של הסדרים שבעבר היו מעוגנים בתקנות, ואפילו בכללי נוהל. התוצאה היא, שביחס למנגנונים ותיקים החוק קובע הסדרים סגורים ומפורטים, לעיתים יתר על המידה. לעומת זאת, ביחס למנגנון החדש של מכוני הבקרה, החוק כולל הסדרים חלקיים בלבד. כך למשל:
מהם התנאים להפעיל מכון בקרה ?
איך מגישים בקשה לקבל אישור למכון בקרה?
לכמה זמן ינתן האישור להפעלת מכון בקרה?
מהם תנאי הכשירות של המועסקים במכון הבקרה?
לפי איזה קריטריונים יבחן מכון הבקרה היתרי בנייה?
לפי איזה קריטריונים יבדוק מכון הבקרה את אופן ביצוע הבניה?
איזה מסמכים יוגשו למכון הבקרה?
מכון הבקרה הוא חברה, שותפות, אדם פרטי?
מהם נהלי העבודה של מכון הבקרה?
מהן שיטות העבודה?
מה ההכשרה המקצועית הנדרשת?
כמה יקבל המכון על עבודתו?

הרבה שאלות ותשובה אחת לכולן - השר יקבע !!

המשמעות של כל השאלות הפתוחות הללו היא, שנכון ליום תחילת החוק, יש סיכוי סביר שמכוני הבקרה לא יספיקו להתארגן ולא  יהיו מוכנים וכשירים לפעול. מציעי הצעת החוק היו ערים לכך, ולכן כבר בהצעת החוק נתנו לכך פתרון. בפרק הדן בתחילתן של הוראות החוק, קבעו מציעי החוק כי, אם במועד תחילתו של החוק לא יאושרו מכוני בקרה במספר מספיק, יקבעו הסדרי לגבי מתן היתרים עד לאישור מכוני בקרה במספר מספיק. מי יקבע את הסדרי הביניים? נחשתם נכון ! השר יקבע ! מדוע לא ישאר ההסדר הנוכחי עד לתחילת עבודת מכוני הבקרה? כנראה לשר יש תשובה.

11 בספט׳ 2011

גבולות ההפרטה

הליכי החקיקה מתקדמים, ואת הדיון הקרוב שלה, תייחד ועדת הפנים ואיכות הסביבה לדיון בפרק ד' לחלק הרישוי שבחוק, העוסק במכוני הבקרה. מכוני הבקרה הם מוסד חדש, שלא היה קיים, בחוק הישן. הקמתם, היא במידה רבה פועל יוצא של מסקנות ועדת זיילר שחקרה את אסון ורסאי. הדיון בהצעת החוק על מכוני הבקרה צריך להיות ברובו דיון על הפרטה וגבולותיה.
תפקידם של מכוני הבקרה, על פי החוק החדש הוא כפול. בשלב שלפני הוצאת ההיתר על מכון הבקרה, לבדוק את התאמת הבקשה לתכן הבניין, כלומר, לבדוק שהיא מקיימת את כל ההוראות על פי חוק שעניינן אופן הקמתו של בניין, חומריו, דרכי בנייתו, יציבותו, בטיחותו, וכן תנאים שצריכים להתקיים בו כדי לאפשר רווחה למשתמשים בו וקיימות המבנה.
בשלב השני, שלאחר הוצאת היתרי הבנייה, תפקיד מכון הבקרה הוא לבצע בקרה על אופן ביצוע עבודות הבניה על פי ההיתר שניתן, ולפי הוראות שקבע השר.
השימוש במילה "בקרה" הוא מכבסת מילים. בשלב שלפני הוצאת ההיתר מחליף מכון הבקרה את מהנדס העיר, ואילו בשלב שלאחר הוצאת ההיתר מחליף מכון הבקרה את הפיקוח העירוני. זוהי הפרטה של תפקידים ציבוריים.
צריך להודות על האמת, ולהסכים לכך, שהפקוח העירוני במרבית הועדות המקומיות בארץ מעולם לא היה מסוגל לפקח על טיב הבניה, וכי רפורמה בתחום זה הייתה והינה הכרחית. יתירה מכך, יש להניח שהפיקוח על ידי מכוני הבקרה יהיה יעיל הרבה יותר מפיקוח הנעשה על ידי הועדות המקומיות. אלא שבאופן מסורתי המדינה סבורה כי הענקת תפקידי פיקוח למי שאינם עובדי ציבור, מהווה חצייה של "גבולות ההפרטה", ולכן, בכל הקשור למכוני הבקרה היא משתדלת לעבור מתחת למכ"ם, ולהפריט בזהירות את תפקידי הפיקוח על הבנייה. מצופה היה מהמדינה שתכריז בקול גדול על כשלונה בהליכי הפיקוח על הבנייה, תסביר כי מדובר כאן בהפרטה של הפקוח העירוני, ותאפשר דיון ציבורי ראוי ביתרונותיה וחסרונותיה של ההפרטה בהקשר זה.
מעניין יהיה לראות האם המחאה החברתית, והדיון הציבורי שנפתח במסגרתה על  הפרטת שרותים ציבוריים, תחלחל לדיוני הכנסת, בהקשר להצעת החוק.

5 בספט׳ 2011

העם דורש צדק חברתי

  

בקיץ הזה העם בישראל לא ישב על המרפסת. אלפי אנשים נדדו מהמרפסות אל האוהלים כשבפיהם קריאה מהדהדת אחת "העם דורש צדק חברתי".  הקריאה הזו תהדהד, מן הסתם, גם מכאן ולהבא, ברקע הדיונים בכנסת בחוק התכנון והבניה החדש.
נשיאת ביהמ"ש העליון, התייחסה בכנס שופטים למחאה החברתית, ואמרה כך: "זו תופעה שרק לפני מספר חודשים לא יכולנו לצפות אותה, אבל משעלה הנושא, הוא יצוף ויעלה בדרכים שונות. נושאי רווחה וחינוך, שאלת השוויון בחלוקת המשאבים, וסדרי העדיפויות במדינה יגיעו לדיון גם בערכאות השיפוטיות". 
עם חזרתנו למרפסת לאחר חופשת הקיץ, לא יכולנו שלא להזכר בכך שאחד המקרים הראשונים, בהם שימש עיקרון ה"צדק חברתי" בסיס להכרעה שיפוטית, היה, שלא במקרה, בתחום התכנון והבניה. כוונתנו לפסק הדין מ - 1999 של ביהמ"ש העליון, בענין סי אנד סאן. כבוד השופט ברק, שכתב את פסק הדין, הכריע שם בענין חבותה של המערערת בהיטל השבחה, וכתב:
"ביסוד היטל ההשבחה מונח רעיון של צדק חברתי. הרשות הציבורית השקיעה בתכנון ובפיתוח. כתוצאה מכך עלה ערכם של המקרקעין. בעל המקרקעין מתעשר מכך. מן הראוי שבעל המקרקעין יישא בהוצאות התכנון והפיתוח".
מאז ניתן פסק הדין, עקרונות הצדק החברתי והצדק החלוקתי, מצאו מקום בשורה של פסקי דין שבחנו את פעולותיהם של מוסדות התכנון ושל מנהל מקרקעי ישראל, ומן הסתם, פסיקה זו תהווה את הפסיקה התקדימית לפסיקה החדשה שתנתן בהמשך על פי "הבטחתה", של נשיאת ביהמ"ש העליון.
את הדיון במקורותיו של "הצדק החברתי", לא ניתן לסיים מבלי להזכיר שבפסק הדין בעניין סי אנד סאן, משתמש השופט ברק, כאסמכתה לקביעותיו, בין היתר במאמר בשם "על החיוב בהיטל השבחה", שפורסם בעיוני משפט. את המאמר כתבו שני סטודנטים לתואר שני שאחד מהם הוא  נוחי דנקנר.....